logo

אלי, נהג אוטובוס, בוגר בבית הספר המקצועי אורט חניכים

בבית הספר הכרתי את אשתי

למדתי בבית ספר "אורט חניכים" שהיה בית ספר מקצועי שצמוד למפעל פולגת. מפעל פולגת היה מפעל מאוד גדול אצלנו בקרית גת ועבדו בו 1500 עובדים. היינו 28תלמידים בכיתה , 150 תלמידים סה"כ בבית הספר. בלימודים הכרתי את אשתי, גם היא למדה באותו בית ספר ולאחר מכן עבדנו שנינו במפעל וזו הייתה המשפחה השנייה שלנו.

 השנים הכי יפות שהיו לי

עד שנת 2002 המפעל שגשג, אז התחילה התדרדרות בגלל תחרות מסין, היה סיוע מהממשלה של 60 מיליון שקל בשתי הזדמנויות ואז ראו שאין סיבה להזרים. פולגת עבר לירדן וזהו, אבל שם היו לי 17 שנים הכי יפות שהיו לי.

הלימודים בבית הספר והמפעל

איך הקשר עם המפעל התחיל ? בבית הספר למדנו קצת לימודים כללים וקצת לימודים שקשורים לטקסטיל ולכל מה שמסביב. היינו לומדים עד שעה 12 בבית הספר סה"כ 4 שעות, ואז הולכים למפעל. ב - 12 הייתה מגיעה הסעה של מטיילי לכיש (ככה הכרתי אותם) ומסיעה את התלמידים ישר לחדר האוכל המורים היו אוכלים אתנו ארוחת צהריים, מפזרים אותנו למחלוקות ואז כבר ליווה אותנו מנהל המחלקה. היה קשר הדוק בין המורים למנהלי המחלקות ותמיד ידעו מה קורה איתנו.

במפעל עצמו היתה כיתת לימוד– העבירו לנו שיעורי טקסטיל, כל אחד למד משהו אחר, תיאורטית ומעשית – חרטות, מסגרות וכו'. סה"כ עבדנו עד שעה ארבע וזה כלל את ארוחת הצהריים, לימודים בכיתת הלימוד ועבודה מעשית. שילבו אותנו גם מבחינה חברתית למשל יצאנו לצעדת ירושלים עם המפעל, ימי כיף, סיורים במפעלים בארץ.

הרווחתי כסף בצבא

בצבא כל חופשה שהייתה לי רגילה הייתי עובד במפעל בתשלום וכך הרווחתי כסף בצבא. אחרי הצבא התחלתי לעבוד, 17 שנה עבדתי במפעל וכמו שאמרתי זה היה משהו מיוחד. היה גן ילדים במקום מגיל 3 עד 6 ובהפסקות היינו מבקרים את הילדים. בסוף היום חוזרים עם הילדים הביתה זה היה גם צהרון כמובן. זה היה גם כיף ונוח וגם חסכון מדהים, אין דברים כאלה היום, ההורים עובדים בשקט, מסיימים לעבוד ולוקחים את הילדים הביתה. כשהמפעל דגל, התרחב ורכש כמה מכונות חדשות שלחו אותי 3 חודשים לשוויץ וגרמניה ללמוד על המכונות חדשות.

הפכתי לאומן אריגה-מייסטר

בסופו של דבר התקדמתי עם השנים והייתי אומן אריגה זה היה המקצוע שלי – מייסטר זה המונח. המסלול היה - 5 שנים עוזר מייסטר, לאחר מכן עושים מבחנים עיוניים ומעשיים ואז הופכים למייסטר. בשלב הזה העבודה הופכת להיות מאוד נוחה, הייתי עובד עם חלוק לבן כמו דוקטור, המכונות מאוד עדינות וממחושבות כל הכיוונים נעשו על ידי מחשב . המפתח הכי גדול שלי היה 14, עבדתי 8 שעות והמשכורת הייתה טובה קיבלתי 1700 שקלים תוספת על תפקיד המייסטר ואחזקת רכב, זו הייתה תוספת משמעותית. לפני שהייתי מייסטר הייתי מפעיל, עובדים על הרגליים, קוראים את התחת, אבל בסוף זה משתלם.

היו לי חיים דבש

לעומת העבודה היום כנהג היו לי חיים דבש. הייתי מתחיל כל יום ב-06:30 ומסיים ב-14:30, הולך הביתה לשנת צהריים ואחרי הצהריים קבוע בחדר כושר. היה לי זמן גם לעצמי וגם ניהלתי את הבית, הייתי עושה קניות, סידורים, ילדים, אין מה להשוות להיום. היום כנהג אוטובוס אני כמעט ולא רואה את הבית, מגיע מאוחר, יוצא מוקדם, יוצא לשלושה ימים רצוף. זה לא ממש להיות בבית.

הטעויות שאני עשיתי

אחרי שסגרו את המפעל עבדתי כשנה בקרלסברג באשקלון. הבעיה הייתה שעל מנת להיות טכנאי שם, מקביל למה שעשיתי בפולגת, הם כבר רצו תעודה רשמית של משרד העבודה - טכנאי או חשמלאי מוסמך ולא הייתה לי תעודה. האפשרות היחידה שלי הייתה להיות מפעיל. יש הבדל גדול בין להיות מפעיל לבין להיות טכנאי. מפעיל לא נחשב לתפקיד מקצועי ולכן עובדים 12 שעות משמרת וטכנאי לעומת זאת עושה 8 שעות משמרת. זה הופך את העבודה מלא אנושית ומשתלמת מאוד. היום, אני מבין, עושים לימודים במכללה טכנולוגית י"ג, י"ד ויוצאים עם דיפלומה ביד – טכנאי או הנדסאי, אבל אז לא לא היה. הבת שלי כבר מתקנת את הטעויות שאני עשיתי מבלי בכלל לדעת.

הבת שלי הסתדרה

הבת שלי סיימה בית ספר עיוני עם ציונים נמוכים יחסית. היה לה שנה עד הצבא והציעו לה מהצבא ללמוד במכללה טכנולוגית. היא קיבלה מלגת לימודים ומלגת קיום 1700 שקלים לחודש. היא למדה טכנאות מחשבים. היום בצבא היא מפקחת בקרת רשת ועוד מעט מתחילה קורס קצינים. זה מדהים מה שהיא קיבלה שם. חוץ מהלימודים במסגרת הכיתה הרגילה, היא מקבלת תגבורים בקבוצות קטנות במקצועות שבהם היא מתקשה. יש לה ממש ציונים טובים והיא הסתדרה.

תוכלו לקרוא עוד על מכללה טכנולוגית כאן

רוצים להמליץ ? אולי לשאול ? או סתם להראות לחבריכם מהפייסבוק משהו שאתם אוהבים. זה המקום, אפשר לכתוב תגובות...

{fcomment}