logo

 "אבי קושניר נרתם לעזור"

הקושי בישיבה

טל קאקולי סיים השנה את לימודיו בדב הוז:

לדב הוז הגעתי אחרי שנה בבית. לפני כן למדתי במסגרות דתיות. מהיסודי עברתי לישיבה והיה לי מאוד קשה עם הלימודים העיוניים בישיבה. למרות שישבתי בבית די הרבה זמן היה לי קשה לעשות את הצעד הזה ממסגרת דתית למסגרת חילונית, פשוט לא היה לי את האומץ לעשות את הצעד הזה.

דב הוז? "יאללה נלך לראות"

בקידום נוער בחולון שמעתי מהחבר'ה את השם – דב הוז. וכאשר העובדת מקידום נוער הציעה לי ללכת לראות , אמרתי, יאללה נלך לראות.

נכנסנו לבית הספר וראיתי את חדר המוסיקה, זה כבר היה משהו שהתחברתי אליו, תמיד אהבתי לשיר. המחשבה שרצה לי בראש הייתה, נרשם, נלמד מקצוע ואולי ככה ילך טוב... כבר באותה פגישה, העובדת מקידום הנוער פנתה למנהלת, אירית ולמורה למוסיקה וסיפרה להם שאני אוהב לשיר וביקשה שיעזרו לי.

 

שלומי שבת, אבי קושניר והופעות באירועים גדולים...

זהו, מכאן זה התחיל. בהתחלה כשהגעתי לחדר המוסיקה הייתי ביישן, לא הייתי רגיל לשיר מול אנשים. שרתי קצת בטקסים והתחלתי לצבור ניסיון. מי שהיה הדמות המשמעותית ביותר מבחינתי היה תומר המורה למוסיקה. הוא היה הרבה מעבר למורה. הוא חיזק אותי וכל הזמן נתן לי להרגיש שיש לי פוטנציאל. היינו ארבע חבר'ה שאוהבים לשיר ויום אחד כשהיינו בחדר החזרות ביקרה בבית הספר אירית איזקסון מנכ"לית ישראכרט. היא נכנסה לחדר, התרשמה מאוד והציעה שנופיע באירוע שלהם ביחד עם שלומי שבת.

מההתלהבות הזו פתאום נהיינו להקה ותוך זמן קצר מצאנו את עצמנו על הבמה בהאנגר 11, שרים עם שלומי שבת מול מאות אנשים.
הסיפור התפתח, הכרנו את אבי קושניר שנרתם לעזור וכך מצאנו את עצמנו מופיעים על כל מיני במות בכל מיני אירועים גדולים כשהשיא היה בערב לילדי ורייאטי שבו הופענו לייב בערוץ 2. עכשיו אני לוקח שיעורים בפיתוח קול ומקווה להתקדם עם נושא השירה והמוסיקה הלאה.

נותנים לכל אחד להרגיש מיוחד

אז המוסיקה הייתה משהו מאוד מיוחד בשבילי בדב הוז, משהו שעיצב אותי. אני חייב לציין שזה לא היה קורה בלי הגישה של אירית המנהלת. אף אחד לא הכריח אותה לשלם למורה ולנגנים שיבואו להקלטות כדי שזה יקרה בסופו של דבר. אבל היא באמת הבינה עד כמה זה חשוב לנו ועד כמה שזה ירים אותנו גבוה. וזה באמת מה שעשה לי את התיכון. זה נתן לי גם דחיפה בדברים האחרים ובלימודים.

אבל חוץ מזה היו גם לימודים. למדתי במגמת מנהל עסקים ועבדתי בחברת חשמל בכיתות יא' ו-יב'. אחרי הצבא אוכל כנראה להשתלב בחברת חשמל אם ארצה.

אח שלי, שהוא גדול ממני, היה באותו מקום כמוני בתחילת התיכון. גם הוא לא הסתדר עם המסגרות הרגילות אבל הוא, שלא כמוני, לא הלך לדב הוז. הוא רואה אותי ומצטער שהוא לא ידע על האפשרות הזו ולא התקדם כמו שאני התקדמתי בזכות בית ספר דב הוז.

יש הרבה דברים שבזכותם התקדמתי. ציינתי כאן, כבר כמעט את הכל ואולי עדיין לא הזכרתי את הדבר החשוב ביותר וזו העובדה שבדב הוז נותנים לכל אחד להרגיש מיוחד. אם בבית ספר גדול אתה אחד מהרבה תלמידים, כאן מסתכלים על כל תלמיד ותלמיד ונותנים יחס ממש אישי.

                                                                                                                                                                              טל קאקולי - בוגר טרי של בית הספר דב הוז 

{fcomment}